המציאות שבה נפתחה השנה הסמסטריאלית (2024-2025) במוסדות האקדמיה היא קשה ומטלטלת. המלחמה המתמשכת, לצד ההרג וההרס, מעמיקים את הקרע בין יהודים ופלסטינים ומערערים את האפשרות לקיום של מרחב בטוח, צודק או שוויוני לכולם. בתוך המצב הזה, שבו הביטחון והאמון כמעט ונעלמים, יש תחושה חזקה שקיום מרחב אלטרנטיבי נחוץ יותר מתמיד.

למרות כל האתגרים, פתחנו השנה שני קורסים חדשים העוסקים בקונפליקט היהודי-פלסטיני, מתוך מטרה לייצר מרחבים שוויונים לדיאלוג משמעותי בתוך האקדמיה. הקורס הראשון מתקיים בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והשני בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון.

בשני הקורסים, המשתתפים – יהודים ופלסטינים – מתכנסים יחד כדי לחקור את מורכבויות הזהות שלהם, לעבד את תחושותיהם בנוגע למלחמה ולדון ביחסי הכוח הלא-סימטריים הקיימים במציאות חייהם. מדובר במרחבים לא פשוטים, אך כאלו שמאפשרים שיח כנה ומעמיק שמוביל לעיבוד רגשי, לצד התבוננות ביקורתית על האחריות האישית והקבוצתית.

ההתמדה בקיום הקורסים הללו אינה מובנת מאליה מבחינתנו, והיא נשענת גם על המשוב החזק שקיבלנו ממשתתפים.ות בשנה הקודמת, שמדגיש את החשיבות של יצירת המרחבים הללו:

"אני חושבת שהקורס אפשר לי לראות בפלסטינים אינדיבידואלים," שיתפה אחת המשתתפות היהודיות. "הוא גם עזר לי לזהות את הנחות היסוד שלי, ולהבין שיש מקום לערער עליהן. בנוסף, למדתי איך להחזיק את עצמי בתוך מפגש עם נרטיב וזהות שונים משלי, גם כשאני לא מסכימה – פשוט להיות שם ולהקשיב."

משתתפת פלסטינית סיפרה:
"הרגשתי שיש מקום בטוח לדבר, ויש מי שמקשיב, היה שיח מכבד ומכיל, בתור פלסטינית שבאה עם ידע עשיר יותר מאחרים.. אני למדתי הרבה על עצמי ועל האחר."

דווקא בזמנים שבהם המציאות נראית מטורפת, כאשר אי-השוויון וחוסר הצדק זועקים לשמיים , אנו רואים את החשיבות של קיום קורסים כאלה במרחבים האקדמיים – מרחבים שאנו רואים בהם אחת הזירות החשובות במאבק למען חירות, שוויון וצדק.

–