האם נכון לעבוד באוניברסיטאות בתקופה שהן מאפשרות רדיפה פוליטית?
סיכום שנה של קורסי הדיאלוג של בית הספר לשלום באוניברסיטאות
מזה 34 שנה אנחנו מקיימים קורס דיאלוג יהודי פלסטיני בתוך האוניברסיטאות. פרויקט זה נחשב לאחד הפרויקטים הגדולים שלנו בעבודה עם צעירים.ות. בתוך השנה המאתגרת והמלחמה המתמשכת הצלחנו לקיים 6 קורסים בקמפוסים השונים ברחבי הארץ. סך הכל השתתפו בקורסים שלנו 75 סטודנטים.ות פלסטינים.יות ויהודים.יות מכלל תחומי הלימוד.
מאז פרוץ המלחמה אנחנו עדים לרדיפות פוליטיות בכלל המרחבים ובמיוחד בתוך המרחבים האקדמיים. סטודנטים.יות פלסטינים.ות נרדפו וחלקם הושעו על רקע שיתוף דעותיהם הפוליטיות ברשתות החברתיות. מרצים.ות פלסטינים.יות הותקפו ועוכבו לחקירות משטרתיות, כגון המקרה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן שהביעה את התנגדותה לפשעי המלחמה שישראל מבצעת בעזה ובגדה (ניתן לקרוא את התייחסות שלנו לעניין מחודש מרץ 2024).
אירועים אלה חשפו את הסתירה הקיימת בתוך המרחבים האקדמיים שאמורים להיות מרחבים ליברלים ודמוקרטים, כאשר בפועל מתאפשרות שם פעולות של דיכוי האוכלוסיה הפלסטינית, סטודנטים ומרצים אזרחי המדינה שאמורים להנות מזכויות שוות. בעקבות כך עלו שאלות רבות, כגון: האם נכון להמשיך לקיים את הקורסים במוסדות האקדמיה שמתקשות להביע את התנגדותם לפשעי המלחמה ולתמיכה בעסקה להחזרת החטופים, ומאפשרות אווירה של רדיפה והשתקה? האם נוכל להבטיח למשתתפים.ות שהמרחב של הדיאלוג הוא מרחב בטוח? שלא ירדפו אחריהם לאחר הקורס? האם קיום הדיאלוג בעת הזו עלול לתרום לנרמול של יחסי הכוחות הלא שוויוניים בין שתי הקבוצות ולשעתק את הדיכוי הקיים בחוץ?
למרות כל הדילמות, החלטנו להמשיך. הזירה האקדמית היא אחת מהזירות החשובות, ברמה המקומית והעולמית, בעיצוב זהות ובפיתוח חשיבה ביקורתית. זו הסיבה שנכנסנו לשם לפני 34 שנה, וזו אחת הסיבות שבחרנו להישאר שם גם בתקופה המאתגרת הזו. בנוסף, האמנו בכוח של המתודה שלנו שתעזור לנו לנווט בתוך טלטלת התקופה, ותאפשר למשתתפים.ות תהליך משמעותי.
קיום הקורסים בתקופת קשה זו איפשר לשתי הקבוצות להתמקד "בעיקר" ולהרחיק "רעשים". לדברי אחת המנחות "המלחמה גרמה למשתתפים.ות להתמקד בעיקר, מאיפה שהתחיל הסכסוך, ב1948, ופחות לדבר על חיי היום יום כמו שהיה בקורסים בשנים קודמות". בנוסף לכך, התאפשר מרחב נדיר בו אפשר להתאבל על הכאב והאובדן של שני הצדדים עם לקיחת אחריות בתוך הקשר רחב יותר.
קיומו של מרחב בטוח בתקופה קשה כזאת איפשר שחזור תחושת הסוכנות האישית והקולקטיבית בקרב הסטודנטים.ות. אחת המשתתפות הפלסטיניות מספרת על החוויה: "הקורס עזר לי נפשית בתקופה הזו, כל מפגש אני מרגישה יותר אותנטית. כשאנחנו נכנסים לקורס, אנחנו מורידים את הכל…. והדבר הזה גורם לי להרגיש כוח… תחושה שאין לי אותה בחוץ". אחת המשתתפות היהודיות תיארה את התרומה העיקרית של המפגשים: "ההיחשפות לסיפורים של משפחות ומכרים של חברי הקבוצה הפלסטינים. דרך הסיפורים הללו הבנתי כי מדינת ישראל לא נוצרה יש מאין, אלא על חשבון משפחות שהיו כאן לפני".
עם סיום השנה האקדמית ופרידתנו מהקורסים, אנו שמחים.ות ומתרגשים.ות מהתהליכים המשמעותיים והמאתגרים שעברו המשתתפים.ות. בשנה כזו, שבה הזירה האקדמית בעולם יצאה לרחובות למען צדק, חופש, שוויון וחירות, אנו מבינים את עוצמת ההשפעה שלנו ואת האחריות המוטלת על כולנו בתקופה היסטורית כזו.
בתמונה: קבוצת הדיאלוג במרכז האקדמי רופין, יוני 2024
__