קורס במסגרת תואר ראשון בחוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, מטעם בית הספר לשלום בנווה שלום

מנחות: נאוה זוננשיין ועביר חלבי 

הקורס מתקיים מזה 34 שנים באוניברסיטת תל אביב. השנה בעקבות המלחמה חששנו שלא ירשמו סטודנטים והדיאלוג יהיה קשה מהרגיל. להפתעתנו נרשמו 7 סטודנטים.ות יהודים ו-9 סטודנטים.ות פלסטינים. המרצה האחראית היתה פרופ' יערה ישורון דישון מהחוג לפסיכולוגיה והנחו את הקורס עביר חלבי ודר' נאוה זוננשיין. 

אחרי הכרות ותיאום ציפיות וחששות, הסטודנטים.ות הפלסטינים.ות הביעו חשש שאנשים יוציאו החוצה דברים שנאמרים בכתה שיכולים לסבך אותם. עשינו חוזה בלתי כתוב לפיו מה שנאמר בחדר נשאר בחדר. במהלך הסימסטר עלו נושאים כבדים כמו אירועי ה-7 באוקטובר. משתתפת יהודיה סיפרה על קרובים שלה בעוטף עזה שנפגעו. הסטודנטים.ות הפלסטינים.ות בקבוצה הביעו סלידה מהזוועות שנעשו. משתתפות פלסטיניות ספרו על הרג האזרחים בעזה. משתתף יהודי אחד אמר שהוא חושב שלשרת בעזה זה אקט לא מוסרי ושחשוב להגיד את זה. אחרים חשבו שזו תגובה טבעית ל-7 באוקטובר. הקבוצה עסקה בנושאים כאובים נוספים כמו הנכבה והנכבה המתמשכת, השירות בצבא, נושאים הקשורים בזהות, נושאים הקשורים בפליטות של יהודים ופליטות של פלסטינים. היו נקודות מחלוקת אבל לאורך כל התהליך היתה יכולת גבוהה מצד המשתתפים.ות היהודים.ות והפלסטינים.ות של הקשבה והכלה של הצד השני, וגם הביעו אמפתיה לכאב של האחר. 

לקראת סוף התהליך קיימנו סימולציה של משא ומתן על החזון שלהם לגבי אופי המדינה הרצוי ומה צריך לעשות בתהליכי פיוס בין העמים כשאלו יקרו. היו הרבה הסכמות בחלק זה.

בשיחת הסיכום נאמרו דברים מרגשים על ידי כל המשתתפים.ות, אנחנו כאן מביאות רק כמה מהם המצביעים על הדיאלוג הכן והאמיתי שקרה בו.

משתתפת יהודיה: אני יכולה לספר שמבחינת ידע למדתי הרבה דברים שלא ידעתי. קבלתי מידע חדש וזה עיצב מחדש את דעותי. רגשית היה לי ממש קשה הרגשתי חרדה בעיקר ב4 המפגשים הראשונים. במפגש האחרון (הסימולציה) דיברנו על יום העצמאות. לא חשבתי קודם שלפלסטינים יש בעיה עם זה. פחדתי לפגוע במשהו. 

משתתף יהודי: סה"כ נהניתי מהקורס, בעיקר כי נחשפתי ברמה הבין אישית לסטודנטים פלסטינים, מה שלא יצא לי לפני כן, וגיליתי שאנחנו בני אדם בסופו של דבר. המפגש בקורס נגע בי יותר מכל כתבה ביו טיוב או בעיתון. דעותי התמתנו. אני מבין עכשיו את המורכבות יותר טוב. 

משתתפת פלסטינית: אני מרגישה שאם לא הייתי משתתפת בקורס הזה הייתי מרגישה פי אלף יותר מיואשת. פה אפשר לדבר, כל הקורס הרגשתי שאם אני לא באה, אין לי עם מי לדבר. עכשיו אני יותר גאה להגיד שאני פלסטינית, כי היה מקום להביא את הזהות שלי. הרגשתי שיש לגיטימציה לחוויות שלי ולמה שאני עוברת. שיתפתי הרבה דברים אישיים, לא באתי לעשות רומנטיזציה – אמרתי דברים בצורה חדה. הבאתי את הדברים שחווה העם שלי, שחוותה סבתא שלי. ובזה הקורס גם הקל עלי כי היה נוח להגיד דברים שיושבים על הלב. לנו הפלסטינים זה נורמאלי שהמצב לא נורמאלי אבל היהודים לא יודעים שזה ככה. פה הכרתי את האנשים מאחורי הנשק. היה מאוד מפתיע ללמוד שגם ליהודים יש חרדות וטראומות. שהם לא רק חיים פרבילגיות. היה לי קשה שהם חווים את זה. זה כואב שלכולם פה יש סוג של מחלות נפש. עצוב שהקורס מסתיים וגם עצוב לחשוב מתי יהיה השינוי במציאות.

משתתפת פלסטינית: התחושה היא של מר ומתוק. נרשמתי לקורס לפני המלחמה וחשבתי שלא יהיה קל. עוד מלפני המלחמה המצב לא היה טוב, כך שדמיינתי צעקות ודברים קשים. בסוף אני כן מרגישה שהיתה הקשבה הבנה. גם הבנתי דברים על הצד השני וגם את הפלסטינים הבנתי יותר טוב. הרגשתי שחסרה אחדות מסויימת אצלנו בקבוצה הפלסטינית. באתי לשמוע אנשים שפחות דומים לי. באתי להכיר את הפערים. הצגתי את הזהות שלי יותר. לא אגיד שמשמח אותי שיתכן שתהיה מציאות אחרת. נכנסתי עם יאוש אחד ואני יוצאת עם יאוש אחר. היאוש ההתחלתי הוא שלי כפלסטינית מול היהודים. היום אני מרגישה שהיהודים והפלסטינים יכולים להיות יחד מול אלו שלא רוצים שלום.

משתתף יהודי: לי הקורס היה מאוד משמעותי. פעם ראשונה שאני מדבר עם פלסטינים על הקונפליקט. שיח בין יהודים על הקונפליקט היה לי אבל פה זה יותר מועצם. אני מודה לאלו שדיברו ושיתפו שוב ושוב ככל שהקורס התקדם. לפני הייתי פתוח אבל היתה חסרה לי האמת. הקורס הזה עזר לי להבין את המציאות טוב יותר. לא ידעתי כלום על הנכבה לפני הקורס. הפלסטינים מאוד שונים זה מזה אבל הנכבה זה דבר שכולם מתיחסים אליו כדבר משותף לכולם. לא ידעתי על זה. השיח על הכיבוש בלי הקונטקסט של הנכבה הוא חסר. אני רוצה להגיד תודה על הכנות של הפלסטינים בקורס.