דוֹגמה 4.8 | עינת ויצמן

א"אני חושבת ששדה האמנות צריך להשתנות ואני מאמינה שלאמנות יש כח לחולל שינוי. צריך לזכור ששדה המאבק שלנו כאמנים זה התודעה או הנרטיב, ולאמנות יש את היכולת להגיע ישר ללב ולראש של הצופים.ות, לעקוף את המובן מאליו, ולשאול שאלות שאי אפשר להיתקל בהן בתקשורת או בשדה הפוליטי. לפתוח צוהר למקומות שאף אחד אחר לא נכנס ולא רוצה להיכנס." עינת ויצמן.ן

הפרויקט דוֹגמה 4.8, שעלה לבמה במאי 2023 בתיאטרון תמונע בתל־אביב, הוא פרויקט דוקו-אמנותי המורכב מ-8 יצירות קצרות של יוצרים.ות פלסטינים.ות ויהודים.ות המסתמכות על מסמכים ארכיוניים של המדינה. הפרויקט מבקש ליצור ארכיון פרפורמטיבי חי, החושף את ניסיונות המחיקה וההסתרה של פעולות ותהליכים שמבצעת מדינת ישראל ומוסדותיה לאורך השנים. כל יצירה נמשכת 8 דקות ו-40 שניות, כמחווה לשנת 1948, "שנת החטא הקדמון" לדבריה של עינת ויצמן, יוזמת ואוצרת הפרויקט. כל יוצר.ת משתמש.ת במופע שלו.ה ב-2 מסמכים ארכיוניים: האחד ישן והשני חדש ועדכני. הרעיון הוא להראות את התהליך והקשר בין העבר להווה, וכיצד הוראות ופקודות מפעם – מתקיימות גם היום, לפעמים באותן שיטות ממש. "ישראל היא כמו בית רדוף רוחות, וכדי להבין לא רק מה קרה בחווארה ובחברון, אלא מה קורה ביפו ולוד, צריכים לחזור לאירועים המודחקים" אומרת עינת. ״ עד שלא תהיה הכרה מלאה הרוחות האלו ימשיכו לרדוף אותנו."ו

בין הנושאים בהם עוסקים יוצרי המופע אפשר למצוא את נושא הצנזורה על אמנים פלסטינים, הריסות בתים, הקו הירוק ושביתות רעב של אסירים פוליטים. שם המופע – דוֹגמה 4.8 – לקוח מהתנועה הקולנועית הדנית 'דוֹגמה 95' שקמה בשנות ה-90. זו היתה תנועה אמנותית שהביאה את אמצעי המבע הקולנועיים לקצה על מנת לבדוק את גבולות הז'אנר ובכך להגדיר מחדש את תפקיד הקולנוע. עינת מספרת שבהשראתם, גם היא מנסה באמצעות הפורמט החדשני הזה, לחשוב מחדש על תפקיד התיאטרון בזמנים של דיכוי, מלחמה וכיבוש, ולמקם אותו כשחקן פוליטי שמתנגד לעוולות וגורם לא.נשים לפתח תודעה ביקורתית.ת

עינת ויצמן היא במאית, שחקנית ויוצרת ותיקה ואמיצה, המשלבת בעבודותיה אמירות פוליטיות, ולא פעם משלמת על זה מחיר אישי. עינת הגיעה לראשונה לבית הספר לשלום בשנת 2010 כשהשתתפה בקורס עיתונאיות סוכנות שינוי. מאז הקשר שלה עם בית הספר לשלום הלך והעמיק, ובשנת 2022 היא הובילה קורס ייחודי של סוכני.ות שינוי מתחום אמנויות הבמה והמסך. בקורס השתתפו 18 אמנים ואמניות, פלסטיניות.ים ויהודיות.ים, וכמו כל קורס סוכני.ות שינוי של בית הספר לשלום הוא כלל 3 מרכיבים – דיאלוג, למידה ופרויקטים; דיאלוג בין זהויות בין הקבוצה היהודית לפלסטינית, למידה על התחום המקצועי (במקרה זה על תחום האמנות בהקשר הפוליטי) וחממת פרויקטים במסגרתה יצרו המשתתפים.ות יצירות אמנות אישיות וקבוצתיות. עינת מספרת על מטרת הקורס הזה מנקודת מבטה:ה

"המטרה של הקורס היתה ליצור דור אחר של יוצרים ויוצרות – שיהיו אקטיביסטים, שהדחף שלהם יהיה לחולל שינוי ולעורר שיח. והכי חשוב – שיהיו ביקורתיים.ות ואמיצים.ות. בעיני סוג כזה של אמנים הם העתיד והתקוה. העובדה שחלק מהמשתתפים עברו מעיסוק אמנותי מסוים לעיסוק אמנותי פוליטי הוא הצלחה גדולה בעיני."י