אנו חיים בזמנים טראומטיים של מלחמה מתגלגלת. הזעזוע מכה בכולנו לאחר המעשים הנוראיים של חמאס והתגובה הקטלנית והטרנספר שישראל מקיימת בעזה. יתרה מכך, המלחמה משמשת תירוץ לביצוע זוועות נוספות, כאשר אלימות המתנחלים היהודים, הנתמכת על ידי הצבא, גוברת בגדה המערבית. כמו כן הפלסטינים.יות אזרחי ישראל וגם היהודים.יות שמציעים אלטרנטיבה לא אלימה מושתקים ונרדפים בצורה מסיבית יותר מתמיד. מעגל האלימות, הטרור והנקמה קורע את הנשמה. תחת לחץ וחוסר ודאות כאלה, שתיקה היא תגובה טבעית ואכן רוב האנשים מעדיפים לשתוק. אבל לדבר משמעו לחשוב, וכשמשתיקים אותנו – משתיקים את החשיבה העצמאית שלנו. בתקופות קטסטרופליות כאלה חשוב לחשוב ביחד.

התפקיד והאחריות שלנו בבית הספר לשלום ברגע היסטורי וחירומי זה היא לאפשר רפלקציה ודיאלוג כנה, מורכב וקשה. רק כך נוכל להכיר אחד בכאבו של השני, ולהמשיך לחיות כאן ביחד בכבוד. באווירה של הסתה קיצונית, דה-הומניזציה וראיית ה"אחר" כאויב, אנחנו מחנכים לראות את האחר כבן אדם. למרות שאנו עשויים להיות רק טיפה בים סוער, אנו ממשיכים לשאוף לחברה שוויונית, צודקת ודמוקרטית, תוך שימוש בכלים שפיתחנו לאורך השנים.

בתוך כל הקושי, הפחד, ההשתקה והמורכבות פנו אלינו כ-13 ארגונים, מוסדות לימוד ובתי חולים על מנת לקבל יעוץ ועזרה לצוותים המעורבים (פלסטינים.יות ויהודיםים.ות) איך לעבור את התקופה הקשה ולהוריד מהמתח הקיים בתוך הצוות. בנוסף לכך קיימנו מפגשי דיאלוג למנחים.ות של בית ספר לשלום וגם ל-5פורמי בוגרים.ות של בית ספר לשלום. במצטבר ערכנו כ-70 מפגשים שהשתתפו בהם בממוצע כ-10 משתתפים ומשתתפות.

העזרה הראשונית שלנו לארגונים הפונים אלינו מתקיימת כבר בשיחת הטלפון, בה אנו עוזרים לאיש.ה הפונה להבין יותר לעומק את המורכבות שנמצאים בה שני העמים בתוך תקופה זו. על פי רוב, היהודים בצוות מרגישים חוסר אמון בפלסטינים, ומתחקרים אותם על הדעות שלהם במטרה לחלק את המפה בצורה דיכוטומית לטובים ורעים (מדרך לאקדמיה: כלים להתמודדות עם אתגרים בזמנים מתוחים ). במקרים גרועים יותר, אנשי הצוות היהודים נעזרים בגורמים ממסדים על מנת לרדוף אחרי הפלסטינים בצוות כדי להחזיר שליטה במציאות, בניגוד לתחושת ההפקרה שהיתה בתחילת ההתקפה של חמאס של המדינה את עוטף עזה ואת כל אזרחי המדינה. הצוות הפלסטיני מרגיש רדוף, מושתק, מסומן ובודד בתוך המלחמה ובתוך הצוות, הכאב שלו על עמו בעזה נחשב לא לגיטימי וביטוי של זה נחשב לבגידה.

לאחר ההסבר על התמונה המורכבת שמועברת לגורם הפונה אנחנו מעודדים אותם לנסות כמה שאפשר לתת מקום ולגיטימציה לכלל התחושות, תוך שמירה על כבוד, ביטחון והכלת המורכבות על מנת להוריד מתחושת המתח הקיים. אנחנו מציעים מספר מפגשי התערבות שכוללים דיאלוג והרצאות. המטרות של מפגשים אלו מגוונות ונעות בין לפרוק את התחושות האישיות בהקשר של המלחמה העכשווית וגם לקשר אותה ליחסים בתוך הצוות המעורב ומקום העבודה, תוך כדי חשיבה על מודל שמכיל את כלל הדעות המגוונות ושימור היחסים בין חברי הצוות. אלטרנטיבה אחרת מעבר ליעוץ ולהנחייה של דיאלוג על ידי מנחות/י בית הספר לשלום, היא יעוץ למנהלי הצוות כיצד לשלב כל זאת בפגישות הצוות ובפגישות האישיות שלהם תוך ליווי מתמשך איתם.

הסגל האקדמי להנדסה אזרחית באוניברסיטת בן גוריון הוא אחד הארגונים שפנו אלינו לקבלת יעוץ בחודש האחרון. העברנו לסגל האקדמי סדנת "הכנה לחזרה ללימודים", הסדנה כללה שיתוף רגשות וחוויות אישיות ביחס להמצב, דיאלוג על איך להתנהל בתוך כיתה מרובת זהויות והרצאה על חוויתו של סטודנט פלסטיני בקמפוס ישראלי. באמצעות הדיאלוג המרצים.ות שיתפו את מחשבותיהם על איך צריך להתנהל מול אמירה\ויכוח פוליטי בתוך הכיתה וכיצד לשמור מפגיעה על שאר הסטודנטים.יות שעדים.ות לוויכוח זה . עלו דעות ומחשבות שונות שנעות על רצף של הימנעות כללית עד דיבור חופשי בכיתה וההשלכות של כל בחירה ומידת פגיעתה במרחב הלמידה. באמצעות דיון זה הודגש למרצים.ות החשיבות של ההקשבה והשימוש בתחושות של עצמם.ן (USE OF SELF) מכיוון שהן מייצגות את תחושת חלק מהסטודנטים.ות בכיתה, ובעקבות הדיאלוג נחשפו לעוד דעות ומחשבות שיכלו לתת להם טעימה מחוויות ותחושות אחרות של סטודנטים.יות, דבר שמוביל להתמודדות יותר רגישה ומובנת.

אנחנו נמצאים בלב אירוע היסטורי שמוביל את הסכסוך הפלסטיני-ישראלי לשלב אחר, ואולי יותר אלים וקשה. וניכר שיחסי הכוחות שמחוץ לקהילות מחלחלים לתוך קבוצות הדיאלוג. מהמפגשים ניתן לראות זהירות, חשש, הימנעות משיתוף, ולפעמים אף התנגדות תקיפה, המתבטאת באלימות מילולית כלפי מנחים. עם זאת, ישנם גם הרבה משתתפים, ובמיוחד אלה מקבוצות מיעוט מוחלשות, שמודים ומשתפים שהמרחב הזה מגן עליהם בתקופה קשה זאת, ונותן להם לגיטימציה לשתף דעות ורעיונות שהם רוצים לקדם במיוחד בתקופה זו.