ב27 לאוקטובר פתחנו קורס באוניברסיטת תל אביב בחוג לפסיכולוגיה זו השנה ה25 שקורס זה מתנהל באוניברסיטה. הקורס היה סימסטריאלי וכלל 42 שעות תהליך. השתתפו בו 19 סטודנטים. מתוכם 9 יהודים ו10ערבים וכן 9 גברים ו10 נשים. הסטודנטים היו מפסיכולוגיה, סוציולוגיה, מדע המדינה, ניהול, אנתרופולוגיה ומשפטים. הקבוצה ניהלה דיאלוג כן על מרבית הנושאים שבליבו של הקונפליקט. סוגיות מרכזיות בדיונים היו: האפלייה שהערבים סובלים ממנה, הגדרת המדינה כמדינה יהודית, המלחמה שהיתה בקיץ, שאלות של זהות, של נראטיבים שונים הפלסטיני והיהודי ציוני, פחדים, הכיבוש, אירועים בקמפוס בין יהודים וערבים, הנכבה, הבחירות הקרבות ועוד. היו כמה משתתפים  מאוד דומיננטיים ורהוטים בקבוצה משני הצדדים. התקופה היתה קשה בין יהודים וערבים והקשיים הועלו בכנות בקבוצה תוך דיאלוג שיש בו הקשבה וברורים לעומק של סוגיות. המצב הפוליטי השפיע על המשתתפים. השפיע על רמת היאוש מפתרון קרוב.  את הקבוצה הנחו מאיה רביע ונאוה זוננשיין. המרצה האחראי מטעם החוג לפסיכולוגיה הוא פרופ' חיליק קלאר. במהלך הסימסטר שמעו הסטודנטים שלוש הרצאות: פרופ' אמל ג'מאל הרצה על תאוריות פוסט קולוניאליות והרלוואנטיות שלהן למצב שבין יהודים וערבים במדינה, פרופ' גדי אלגזי הרצה על מנגנוני הנישול של האוכלוסיה הערבית במדינת ישראל.   דר' אימאן נחאס הרצתה על הנכבה, ההרצאות התחברו יפה לנושאים שעלו בדיאלוג והעשירו את הדיאלוג בקבוצה.
כמה מהדברים שעלו בשיחת הסיכום של הסטודנטים:

א' (סטודנטית ערביה): כל צד חשף דברים שחושב עליהם, זה דבר טוב. לא מרגישה שזה עבר את הגבול של לחשוף.

נ' (משתתף יהודי): חזון משותף זה רחוק. זה שראיתי פערים בחזון זה מאוד מערער את המקום של שיתוף הפעולה.התהום יותר גדולה ממה שחשבתי. המציאות כל הזמן מתעסקת בקווי המתאר מכניסה דיסאוננס. יצאתי יותר אמביבלנטי לגבי דברים, שזה בסדר. פחות נותן מוטיבציה לפעול יש דיסאוננס בין המציאות והקבוצה כל מה שמדברים עליו זה איך לא להישאר בסטאטוס קוו הקיים.

מ' (משתתף ערבי): הסכסוך משפיע על חיינו בכל יום ואני החלטתי שאם הוא משנה את חיי אני צריך לקחת חלק בלשנות כי יש אחרים שסובלים יותר ממני ואני צריך לעשות כדי לשנות למענם לכן באתי למדע המדינה. אנחנו מדברים אנחנו הצד החלש רוצים להציע פתרון דמוקרטי לא אלים ויתורים לא קלים אבל זה עדיין פתרון שהוא לא אלים ולא דורש חיי אדם. התמונה שאני חושש ממנה שמצטיירת לי בראש שיום אחד זה כבר לא יהיה אקטואלי וכל הנסיונות לשכנע יפסקו. אנשים יאמרו הדרך הזאת שנקטנו 60 שנה לא עובדת. אני חושב שלאמץ פתרון דמוקראטי קיום משותף תוך כבוד הדדי לא אחד על חשבון השני זה הפתרון העדיף. צריך לפעול בדרכי שיכנוע משא ומתן.

ל' (משתתפת יהודיה): מצאתי פה פער יותר גדול ממה שחשבתי. לי זאת חוויה טובה כי לא הכרתי. לנו זה פחות נגיש לשמוע את הדעות שלכם מאשר להפך. אדם יהודי יכול לעבור חיים שלמים בלי זה. לי זה מאוד משמעותי לפעמים מייאש, אבל גרם לי לחשוב מה אני יכולה לעשות. הלכתי עוד צעד. אני כן יכולה להכיל את הרצונות שלכם אני ברמה האישית יכולה לעשות את הצעד הזה לי הוא היה משמעותי עברתי תהליך של זהות.

י' (משתתף יהודי): כמה גיליתי שאני לא יודע על טווח הדעות הפוליטיות במגזר הערבי. התהליך היה בשבילי התעוררות מנאיביות. אני יכול להבין את הספקטרום של העמדות שמהן נגזרות דרכי הפעולה לשינוי. זה היה להתעורר מחלום נאיבי מטומטם זה משמח וגם חולם לעזוב את הארץ.

נ' (משתתפת ערביה): לי יש יותר נגישות לחברה הישראלית והמטרה שלי היתה לשים בפניכם מראה על המציאות והצלחתי. אם הצלחנו להעביר מראה על הכיבוש אז כן הצלחנו.

ס' (משתתפת ערביה): אני חדשה בנושא הפוליטי. עניין אותי לדעת האם הם מודעים לנראטיב שלי כי אני מודעת לנראטיב שלהם. ההרצאה של אלגזי חדשה לי ואני אתגעגע לאנשים.

חלק מחברי הקבוצה מאוד פעילים ברחבי הקמפוס בקידום היחסים בין שני העמים.