מפגש רביעי של קהילת אקטביסטים אנשי בריאות נפש – בי"ס לשלום ופסיכואקטיב

חשבנו שכבר נוכל להיפגש פנים אל פנים, אלא שמציאות הקורונה הביאה אותנו שוב לחדר הזום, ובכל זאת, הנאת המפגש בין החברים/ות הייתה נוכחת ומשמחת.

המפגש הוקדש לזכרה של שרה קלעי, חברת פסיכואקטיב ובוגרת קורס סוכני שינוי של בי"ס לשלום שנפטרה במפתיע ב 22.6.20.

בחלקו הראשון נשאו דברים לזכרה לאה לשם חברה קרובה, וורדה אמיר מפסיכואקטיב, חברה ושותפה של שרה בעשייה: לאה ספרה, בהתרגשות ובקול נחנק מדמעות, על ראשית היכרותן בחיפה, המשך החברות בזמן הלימודים בסורבון בפריס, היכן ששרה עשתה את הדוקטורט שלה בפסיכולוגיה, על מסירותה כאם וכבת זוג ועל החברות הקרובה האוהבת והתומכת ביניהן שנמשכה על פני שנים רבות. "גודל אישיותך, יכולותיך להעצים, להכיל, לתמוך ולעזור בכל עת, נדיבותך, חוכמתך ויושרך – מלווים אותי כבר למעלה מ-40 שנות הכרות.

היית עבורי השראה לכוחות הנפש ולתעצומות הרוח שהיו בך ויחד עם זאת היית כל-כך רגישה, איכפתית ומעורבת במאבקים פוליטיים.היית עבורי דוגמא ומופת לחברות, לקריירה מקצועית מרשימה ולאהבת אדם…. בלתי נתפס שהלכת מאיתנו בפתאומיות מבלי להכין אותנו ולתמוך בנו בשבר הזה".

ורדה בחרה בדבריה לשתף בפרק אחד מהעשייה המשותפת שלה עם שרה: ימי העיון "לדעת לא לדעת": מטרתם לגעת, לחשוף ולהתמודד עם ההגנות ועם הפחדים המונעים ראייה נוכחה של הכיבוש ועולותיו. ימי העיון כללו סיורים בשטחים ועיבוד החוויות בקבוצות לאחר מכן. הם כוונו לישראלים ולמשתתפים בכנסים בינלאומיים של אנשי בר"נ. בעשייה הזו שרה הביאה לידי ביטוי את כישוריה כאשת מקצוע, הידע שלה כמו גם את המעורבות העמוקה האינטלקטואלית והרגשית בכל מה שנוגע לעוולות ופגיעה באוכלוסיות מוחלשות בחברה הישראלית." אני גאה שהייתי שותפה בתהליך הזה עם הרבה אחרות וטובות. שרה תחסר לרבים בארץ ובעולם ולי באופן אישי מאוד" הצער על לכתה וההערכה העמוקה כלפיה– הורגשו היטב בחלק זה של המפגש.

בחלק השני צפינו בסרטונים שנערכו ע"י עינת וייצמן ובהם ישראלים מקריאים מכתבים של אסירים פלסטינים בכלא הישראלי. האסירים מתארים את המציאות היומיומית בכלא: את שביתת הרעב להטבת התנאים , את ימי הצינוק, את הגעגועים לאשה, לילדים, הדאגה לאם המזדקנת, את משמעות החיים בצל ההקרבה הגדולה למען המאבק הפלסטיני, את החיים בזמן המקביל שפוגש את הזמן בחיים שמחוץ לכלא – רק בביקורי המשפחות. צרפנו קישור למספר סרטונים בדיון שהתקיים לאחר מכן עם עינת, היוצרת, ניתן היה לחוש, בהשפעה הרגשית והתודעתית העמוקה שהיו לדברים עלינו. חווינו מפגש בלתי אמצעי עם האנשים שבשיח הישראלי השכיח, ואפילו בקרב אנשי שמאל, נוכחים רק כ"מחבלים". עינת תארה את הדרך שעשתה כיוצרת מהרגע שנעשתה מודעת לנושא האסירים הפלסטינים, וההבנה שהנושא עומד בראש סדר העדיפויות של החברה הפלסטינית שבה כמעט בכל משפחה היה אסיר , יש אסיר, או שיהיה אסיר… עינת ספרה כיצד נסחפה למאבק האקטביסטי, באמצעי האומנותי שעומד לרשותה, על מנת להביא את הנושא לתודעה הישראלית. משתתפות במפגש ספרו על המעורבות שלהן לאורך השנים בנושא האסירים והאסירות. לקראת סוף הדיון, עלו מחשבות לגבי שיתופי פעולה אפשריים בעתיד בין עינת לפסיכואקטיב בנושא האסירים/ות.

החלק השלישי הוקדש לשיח ביניינו ולשיתוף במה שמעסיק אותנו בימים אלו. חלקו הראשון היה עדיין בהשפעת הסרטונים של עינת. לאחר מכן אנשים שיתפו בתסכול העמוק שהם חשים במציאות הישראלית הנוכחית שבה נורמות שלטוניות וחוקתיות מתדרדרות לשפל שלא ידענו, ושיח ופרקטיקות גזעניות מחלחלות מההנהגה למטה. עסקנו בשאלה מה מקומנו כאנשי שמאל במחאות כנגד השחיתות והדרדרות הדמוקרטיה. מבחינתנו הדמוקרטיה בישראל מתדרדרת כבר שנים רבות, התדרדרות הבאה לידי ביטוי בכיבוש ובפגיעה המתמשכת בזכויות האזרחיות והלאומיות של הפלסטינים מ 48 ו67. תהינו ועד כמה יש לנושא ביטוי בקרב המפגינים.

החלק הרביעי של המפגש עזר לנו להתרומם מעל אווירת התסכול והייאוש שאיפיינה את החלק הקודם, כאשר שמענו על חלק מהפרוייקטים הנוצרים או מתנהלים בימים אלו: *אחלאם ואמיר אג'א שתפו בפרוייקט "חיים במרחב המשותף", פרוייקט שהגו לאחר החוויה הקשה שעברה עליהם כאשר ניסו לעבור לישוב יהודי ונדחו על רקע זהותם. הפרוייקט יפעל בשלושה מרחבים: מקבלי ההחלטות, התקשורת ובישובים שבהם הם מזהים סיכוי לחיים משותפים מכבדים.

הקבוצה אינטרדיספלינארית ויש בה אנשי בר"נ, משפטנים, מתכננים ופעילים בערים מעורבות, ופתוחה להצטרפות של חברים/ות נוספים.ות. הקבוצה נמצאת בשלב של לימוד הנושא ונפגשת עם אנשי מקצוע רלוונטים ואנשים שהתנסו במעבר לישובים יהודיים על מנת ללמוד מהניסיון שלהם.

*נורית וליאור – מקדמים פרוייקט המערב מיינדפולנס עם אקטביזם. הם מציעים להעביר סדנת מיינדפולנס לבני נוער לפני שהם נכנסים לסדנת הדיאלוג על מנת לתת להם כלים להתמודד טוב יותר עם מה שעולה בסדנא. כמו כן מעוניינים להעביר שעורי יוגה לקבוצות מעורבות, יהודים וערבים, בגיל הרך על מנת להעניק להם כלים להקשבה לעצמם, הקשבה לאחר וסובלנות. בעצתה של נאוה מתכוונים להתחיל בבי"ס הדו לשוני ביפו. מחפשים הדרכה.

*חרב הציג את הקמת הסניף הצפוני של בי"ס לשלום. במהלך השנים נוספו בוגרים רבים של הקורסים בבי"ס לשלום המתגוררים באזור. לצפון מאפיינים ייחודיים: ישובים יהודים וערבים שוכנים בצמידות ג"ג ובו בעת מתקיימים ביניהם פערים אדירים – בתשתיות, בתחבורה, בחינוך ועוד ועוד. הקבוצה מבקשת להביא את הכלים של בי"ס לשלום לאזור על מנת לחולל שינוי ליצור דיאלוג בין ישובים סמוכים, או לתת כלים לשיח בין יהודים לערבים במקומות עבודה משותפים, וכן להוות פלטפורמה לכל העשייה המשותפת של ערבים ויהודים בצפון. הפרוייקט נמצא בשלב בניית התשתיות לפעילות.

בסיום א/נשים שתפו עד כמה הפגישה הייתה משמעותית חשובה, מעניקה כח ותקווה שכה חסרים בימים אלו, וציפייה למפגשים הבאים: פנים אל פנים, בזום , או שילוב ביניהם כפי שרבקה הציעה – העיקר שנפגש.

להתראות!
כתבה טובה בוקסבאום

שרה קלעי

Sarah Kalai by Rana Azaizah Kalai

[gview file="https://sfpeace.org/wp-content/uploads/2020/08/לזכר-שרה-ורדה-אמיר-1.pdf"]