שגרת מלחמות

עבד אבו שחאדה

לא מעט אירועים התרחשו בחיינו בתחילת העשור הנוכחי: ממגפת הקורונה, דרך אירועי מאי והמלחמה על עזה בשנת 2021, ההפיכה המשטרית, ה־7 באוקטובר והטבח בעזה.

ובכל זאת, מבחינתי זהו גם העשור היפה ביותר בחיי – העשור שבו נולדו לי שני ילדיי, בת ובן.

הבת הייתה עוד בבטן אמה כאשר, באירועי מאי, המשטרה החליטה לפזר הפגנה שקטה באמצעות גז מדמיע ורימוני הלם.

הבן היה בבטן אמו כאשר ישראל הרגה עשרות חפים מפשע בעזה, ביניהם תינוקות.

בשנים הללו ראינו גם את ההקצנה בפוליטיקה הישראלית ואת התחזקות הימין המשיחי: שיח על טרנספר ועל הקמת בית המקדש, ולאחרונה אפילו שגריר ארצות הברית בישראל תמך ברעיון שלפיו ישראל יכולה להתרחב “מן הנילוס ועד הפרת” – רעיון שאפילו יו״ר האופוזיציה יאיר לפיד לא שלל באופן חד-משמעי.

אך מה שאולי מדאיג עוד יותר הוא השגרה, והאופן שבו כה רבים מתרגלים לשיגעון החדש.

זו השגרה שמונעת מאיתנו להפנים לאיזה עולם נולדו ילדינו. השקט היחסי שהכרנו בשמונים השנים האחרונות – תקופות שבהן היו פרקים של שנים ואף עשורים בין אירועים מכוננים – כנראה הגיע לקצו. כעת אנו נדרשים להתרגל לשגרת מלחמות.

ובתוך כך גם השפיות בשיח הפוליטי נעלמת. בזמן שהעולם כולו מודאג מהשלכות המלחמה הנוכחית של ישראל וארצות הברית על איראן, השיח הפוליטי בישראל נשמע לעיתים כמו קמפיין הסברה של הצבא: מערוצי תקשורת שמספרים כמה משגרים חוסלו, ועד מנהיגי אופוזיציה העסוקים בהסברה באנגלית למען ראש ממשלה שנחשב בעיני רבים לאחת הדמויות המסוכנות בעולם.

אינני יודע מה יהיו תוצאות המלחמה. אך בזמן הריצה למקלטים עם הילדים, ובשיחות הביניים עם השכנים בין אזעקה לאזעקה, אפילו הילדים מתחילים להרגיש שזו הנורמה החדשה.

הבת בת ארבע כבר מנוסה יותר. הבן עדיין לא בן שנה.

וזה לא מה שמפחיד באמת. מה שמפחיד יותר הוא שאחרי המלחמה מצבם של רבים כל כך רק יחמיר: מפוסט-טראומה, דרך פציעות מהמלחמה ושכול, ועד משבר כלכלי. תערובת מדאיגה של מציאות שעלולה להצמיח עוד יותר פשיזם.

וכאשר התותחים יפסיקו לירות והטייסים ינחתו, אותם אנשים שתמכו ועודדו את האדם המסוכן בעולם הם אלה שישלמו את החשבון.

וכאשר לא יצליחו לשלם את המיסים, הם יחפשו אשמים. יוקר המחיה יקריס משפחות, ואותם ערוצי תקשורת שהצדיקו את הזוועות בעזה והותירו את דמם של כל כך הרבה עזתים חפים מפשע, ידאגו להביא עוד מומחי כלכלה שיסבירו לציבור הישראלי שהבעיה היא האזרחים הפלסטינים — ושעכשיו צריך “לטפל גם בהם”.

בזמן שרבים בישראל בוחרים לזלזל בחוק הבינלאומי ובמוסדות הבינלאומיים, חשוב לזכור שאלו הם הגופים שניסו לשמור על היגיון וסדר במערכת הבינלאומית. הבחירה של ארצות הברית לזלזל בהם, לטובת האינטרסים הישראליים ובמטרה למנוע העמדה לדין בגין פשעי מלחמה, דוחפת את המערכת הבינלאומית אל עבר כאוס.

זהו גורלנו על פיסת האדמה הזו.

השאלה שנותרת היא האם אנו נשארים ומסכנים את חיי ילדינו, או האם אנו בורחים ומשאירים מאחור את המולדת שדורות לפנינו שילמו מחיר כה כבד כדי להישאר בה.

ובמציאות מקבילה — אלמלא שלל האירועים המכוננים שהוזכרו בתחילת הטקסט — כנראה שהייתי מודאג לא פחות מבעיה אחרת שאמורה להטריד את כולנו, אך אנו עסוקים מדי מכדי להתייחס אליה ברצינות: ההתחממות הגלובלית.

ייתכן שבעידן של כאוס בינלאומי, מלחמות והחלשת המוסדות הבינלאומיים, יהיה קשה עוד יותר להתמודד גם איתה.

__

עבד אבו שחאדה הוא מנהיג קהילתי ופעיל פוליטי ביאפא, מעביר סיורים והרצאות בקורסים של בית הספר לשלום.

__