בשבוע שעבר שמענו הרצאה מפי חסן ג'בארין, מנכ"ל ארגון עדאלה, בנושא צמצום מרחב חופש הביטוי בעת המלחמה. ההרצאה ניתנה למשתתפות.י קורס "מובילי.ות שינוי בערים המעורבות". חסן נתן סקירה מקיפה לרקע הפוליטי עליו מגיעה המתקפה על חופש הביטוי לאזרחי ישראל הערבים בעת המלחמה, עם דגש על עלייתה של הממשלה הקיצונית ביותר בתולדות המדינה. החל מחימוש חסר תקדים של האזרחים היהודים, דרך איסור משטרתי – שהגיע מהדרג הגבוה ביותר – על האזרחים הערבים להפגין, ועד למעצרים נרחבים של אזרחים ערבים ורדיפה של סטודנטים ערבים והליכים משמעתיים נגדם בטענות מגוחכות ולא קבילות ע"פ רוב. 

עדאלה מעורבים בתיקי הסטודנטים.ות, ומטפלים ב-116 מקרים של סטודנטים וסטודנטיות שהושעו מהלימודים או זומנו לשימוע ללא כל בסיס לטענות נגדם. מעניין לציין שאחת מהשאלות שהפנתה משתתפת לחסן, היתה לגבי צירוף של אותן סטודנטיות פלסטיניות אזרחיות ישראל שמואשמות בהאשמות שווא לעסקת חילופי החטופים/אסירים הנוכחית. חסן הדגיש שהם מתנגדים לצירופן לעסקה באופן חד משמעי, מאחר והם מעוניינים להגיע לזיכוי של הסטודנטיות מאשמה, בעוד צירופן לעסקה עלול להיחשב כהודאה באשמה ולקשור את שמן בתמיכה בטרור על לא עוול בכפן. מספר ימים אחרי המפגש, למרבה הפליאה והצער, הרעיון הזה הפך לממשי – ניתן לקרוא את דבריו של אמל עוראבי. ניתן לקרוא בהרחבה באתר של עדאלה על הרדיפה של הסטודנטים.ות ושל אזרחי.ות ישראל הפלסטינים.ות.

דוגמה נוספת וחסרת תקדים להשתקה הממסדית שחסן הביא בדבריו היא מניעת קיום הכנס היהודי-ערבי שארגנה ועדת המעקב לפני כ-3 שבועות והמעצרים של מנהיגי החברה הערבית בתוך כך. 

שאלה נוספת שעלתה מאחד המשתתפים היתה מה אנחנו יכולים לעשות? חסן אמר שכקבוצה יהודית-ערבית כל פעולה המצהירה על השיתוף פעולה הזה, בין אם וירטואלית או פיזית, יכולה להיות משמעותית כדי להתנגד להשתקה וכמו כן כל תמיכה פומבית בסטודנטים הנרדפים יכולה לגרום לאוניברסיטאות לשנות דעתן.