"הפלסטינים דנו בשאלה האם הם באמת רוצים שחרור, והאם יכולים לקחת אחריות לנהל חברה משוחררת. היהודים התעמתו עם הפחד לוותר על פריבילגיות ועם הסתירה שבדרישה מהפלסטינים לנהל מאבק לא אלים ובו זמנית ההתעקשות לשמור על הצבא הישראלי."

תהליך דיאלוג פלסטיני-יהודי בן יומיים סביב נושא השחרור

במסגרת כנס הבוגרים.ות ה-3 של בית הספר לשלום, יוני 2024

בתהליך דיאלוג אינטנסיבי בן יומיים בין פלסטינים.ות ויהודים.ות, כולם.ן בוגרי.ות פעילויות קודמות של בית הספר לשלום, דברנו על נושא השחרור. דווקא בשיא המלחמה, בתקופה הקיצונית והאכזרית ביותר מבחינת אלימות וקיטוב, בחרנו בנושא זה על מנת להתחיל לסמן את הדרך לשחרור של כולנו. אם בדרך כלל בדיאלוגים שלנו הקבוצה עוסקת בנושא הדיכוי, הפעם התקדמנו לשיחה במרחבים חדשים: שיחה על העתיד, על היום שאחרי. ולא דרך פרספקטיבה של הסכם מדיני כזה או אחר, אלא דרך הפרספקטיבה של שאלות על השחרור – איך הוא יראה? איך כל צד תופס את השחרור? מה האחריות שלנו לקדם את השחרור? ממה משתחררים.ות הפלסטינים.ות וממה משתחררים.ות היהודים.ות? וממה כל צד לא מוכן להשתחרר? האם כל צד באמת מסוגל לדמיין את עצמו משוחרר? מה המחירים של השחרור?

הדיאלוג הוא הכלי המרכזי של בית הספר לשלום, שמטרתו להעלות מודעות לדיכוי המתרחש וליחסי הכח בין קבוצות הלאום, לאפשר חקירה של כל אחד.ת מהמשתתפים.ות לגבי המקום שלהם.ן ביחס למציאות הפוליטית, ולעודד נקיטת פעולה מתוך תחושת אחריות ומסוגלות. בתור הכלי המרכזי בעבודתנו, הדיאלוג הוא גם הכלי המרכזי של הכנס. המשתתפים.ות בכנס חולקו ל-4 קבוצות קבועות, כשבכל קבוצה היו בין 14-20 משתתפים.ות. היחס בין פלסטינים.ות ליהודים.ות היה בערך 1:3 עם רוב של יהודים.ות. הדיאלוג התפרס על פני היומיים: 3 משבצות בפורום דו-לאומי ו-2 משבצות בפורום חד-לאומי. כל קבוצה הונחתה ע"י 2 מנחות.ים של ביה"ס לשלום: מנחה פלסטיני.ת ומנחה יהודיה. השיחה התנהלה בעברית ובערבית, עם מתרגם סימולטני צמוד לכל קבוצה.

השנה השקענו במיוחד בדיאלוג בכנס, וערכנו מספר מפגשי הכנה ועיבוד למנחות.ים לקראת, תוך כדי ואחרי הכנס, על מנת למקסם את היכולת של הדיאלוג להוביל תהליך משמעותי בכנס. המנחות.ים והמשתתפים.ות העידו על תהליך עוצמתי ועמוק שכולם.ן עברו. קודם כל עצם בחירת נושא השחרור פתחה פתח לשיחה קצת שונה מבדרך כלל, אחת המנחות ניסחה את זה כך שהיא הבינה שבדרך כלל בדיאלוג של בית הספר לשלום מדברים על הדיכוי, ובכנס התחלנו לדבר על משהו אחר, על העתיד ועל השחרור מהדיכוי. והשיחה הזו לא היתה קלה. הנושא של השחרור חשף פחדים עמוקים שלא נגענו בהם לפני כן. בדיאלוגים שהיו לנו בקבוצות מאז המלחמה שמענו הרבה על הפחד של היהודים.ות בעקבות ה 7.10 מאובדן הבטחון האישי ומהאלימות של הטבח. לצד זאת שמענו על הפחד של פלסטינים.ות מההשתקה הכבדה שהם חווים מאז המלחמה, והפחד מאימת ההשמדה בעזה. אבל בכנס הדיאלוג הצליח לגעת בפחדים נוספים, למשל הפחד מעצם המחשבה על השחרור, על להשתחרר. היהודים הביעו חשש להשתחרר ממעמדם הפריבילגי ולוותר על הצבא למשל, והפלסטינים הביעו חשש לקחת אחריות על החברה והמציאות הפוליטית אחרי השחרור – עלו סימני שאלה איך מנהלים חברה חופשית אחרי כל כך הרבה שנים של דיכוי?

בדיאלוג הדו לאומי עלו שאלות על היחסים ועל השותפות, ומה הציפיות של כל קבוצה מהקבוצה השנייה. עלתה השאלה מה התפקיד של כל צד בשחרור, מה האחריות של כל צד בתהליך השחרור וביום שאחרי? עלו רגשות קשים של דכאון ויאוש מהמצב, ועלו גם אכזבות הדדיות בין הצדדים – חלק מהיהודים רצו יותר הכרה בכאב שלהם מאירועי 7 באוקטובר, וחלק מהפלסטינים כעסו על היהודים על חלקם במצב הדכאני.

הדיאלוג החד-לאומי איפשר העמקה בשאלות קשות שלא נשאלו לפני כן, בעיקר על שאלות של לקיחת אחריות על השחרור ומה המחירים של השחרור. הפלסטינים דנו בשאלה האם הם באמת רוצים שחרור, והאם יכולים לקחת אחריות לנהל חברה משוחררת. היהודים התעמתו עם הפחד לוותר על פריבילגיות ועם הסתירה שבדרישה מהפלסטינים לנהל מאבק לא אלים ובו זמנית ההתעקשות לשמור על הצבא הישראלי.

לצד התחושות הקשות משתתפים.ות רבים שיתפו בעשייה בשטח שהם שותפים לה, החל מנוכחות מגינה בגדה המערבית ודרך פעילות בחו"ל נגד המלחמה. משתתפים.ות רבים.ות סיפרו שההתכנסות המשותפת חיזקה אותם, והאפשרות לדבר ולהעמיק בחשיבה יחד איפשרה שחרור של המחשבה מדיכוי, ושחרור של הדיבור מההשתקה, בתור צעד משמעותי לקראת גיבוש תודעת שחרור.

__