יוסף עבד אל ג'פאר ובלה סוסובסקי, שהשתתפו בקורס להכשרת סוכני שינוי לאנשי בריאות הנפש ישראלים ולפלסטינים, יזמו קורס הדרכה למדריכים של סטודנטים בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים. הרעיון עלה על ידי בלה ויוסף בסדנא שהתקיימה בעמאן ביולי 2008.

בהיותנו מדריכים של סטודנטים בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים ניסינו לחשוב על אוכלוסיות שחשוב להבנתנו להעביר להן ולו משהו ממה שאנחנו חווים בקורס לסוכני שינוי. חשבנו על מצבים בהם נתקלו בהדרכות שלנו, כמדריך ערבי לסטודטית יהודיה, ולהפך. למשל, עלתה שאלה האם במצב בו המדריך ערבי, והמודרכת יהודיה שמשרתת בחייל קרבי, האם וכיצד זה משפיע על תהליכי הטרנספרנס והקאונטר טרנספרנס. או, כמדריכה יהודיה שנתקלת במצב שבו סטודנט ערבי שלה לא הצליח בקורס, איזה תחושות זה מעורר אצלה. הגענו למסקנה שהנושא אינו מספיק מדובר.

בביה"ס לעבודה סוציאלית בירושלים ישנם סטודנטים המקבלים הדרכה על העבודה הטיפולית שהם עורכים. למדריכיהם מתקיים כל שנה קורס הדרכה בסיסי. בסמסטר השני מתקיים קורס למדריכים בנושא ספציפי כמו: "היררכיה וסמכות", "מה לעשות עם דוחו"ת" ועוד. הצענו למנהלת התוכנית שהשנה יוקדש קורס לנושא היהודי-ערבי. חשוב לציין שבתי הספר לעבודה סוציאלית מעודדים סטודנטים לשתף ברגשות שלהם בכל תחום, אבל הנושא היהודי-ערבי שקיים כל הזמן סביבו מתח רב לרב כלל לא עולה. התקווה היתה שפתיחת קורס כזה למדריכי הסטודנטים תתן לגיטימציה להתמודד עם נושאים טעונים הקשורים בקונפליקט במסגרת ההדרכות והטיפולים. בסמסטר ב' שהחל במרץ 2009 נפתח הקורס הראשון. את הקורס הנחה ד"ר מסאלחה, פסיכולוג קליני ערבי והשם הרשמי של הקורס היה "המפגש היהודי ערבי בקשרי הדרכה: הקשרים תרבותיים ולאומיים". זה היה קורס סמסטריאלי הפתוח למדריכים של סטודנטים לעבודה סוציאלית. השתתפו בו שלוש עשרה נשים, רק אחת מתוכן ערביה. רוב המשתתפות חוו בהווה או בעבר הדרכה בין תרבותית ורצו להעמיק את ההבנה של תהליכים יחודיים להדרכה זאת. הקורס התייחס בתחילה לסוגיות בין תרבותיות באופן כללי והציג מודלים שונים של התמודדות עמן בהדרכה ובטיפול. בנקודה מסוימת העירו המשתתפות שבהדרכה שלנו בצל הסכסוך יש אלמנט נוסף של מתח, ואף עוינות, ואז החל דיון פחות אקדמי שנע בין היותו מעין קבוצת דיאלוג בין יהודים וערבים, לבין הדרכה קבוצתית על סיטואציות המאפיינות הדרכה של יהודים וערבים. רוב המפגשים נחלקו בין דיון על חומר קריאה (בנושא בין תרבותיות ובנושא הכיבוש ואוכלוסיית הפלסטינים בישראל (48) מאז ועד היום) ובין הצגות מקרה של מדריכות והדרכה קבוצתית עליהם. שתי נקודות ציון בקורס היו הרצאה של מדריך יהודי (אמריקאי) על ההדרכה שנתן למתמחה (ערבי) בתקופת התמחותו בשנות ה-80 בשירותי היעוץ לסטודנט. נקודת ציון שניה היתה המפגש שהתקיים ביום השואה בה התנהל דיון (רגיש ומרגש בעינינו) על ההקשרים בין השואה לכיבוש ולנכבה, אז והיום.

הקשיים שעלו בקורס היו:

1. המתח בין הוראה, הדרכה ודיאלוג
2. הקושי של חלק מהמשתתפות להימצא בדיאלוג חברתי-פוליטי כאשר הציפיה שלהן היתה לבוא לקורס אקדמי בנושא עבודתן.
3. העדר משתתפים פלסטינאים – הדבר אילץ את המנחה לשבת יותר מפעם אחת בתפקיד הפלסטיני ולחבור למשתתפת הפלסטינית היחידה.
סה"כ הקורס היה לשביעות רצונן של כל המשתתפות שביקשו המשך העמקה בנושא – חלקן מכיוון שעברו תהליך אישי משמעותי לראשונה בחייהן וחלקן מכיוון שהרגישו קושי בעבודתן בהקשר זה והיו מעוניינות בהמשך הדרכה.