במשך שנה שלמה 800 תלמידים מבית הספר היסודי ראס חמיס בשועפט ( במזרח ירושלים ) נכפתה עליהם למידה לצד מפעל ליצירת מתכת . תלמידים רבים התלוננו על כאבי ראש , הקאות וסחרחורות . עיריית ירושלים סירבה לשנות את המצב בטענה שלפי תקנות הזיהום המקרה לא מצביע על חריגות מהמותר. השבוע בית המשפט העליון לצדק לא הסכים והורה לעירייה למצוא פתרון תוך שבוע .

קרן הלפרין מוסרי, עורכת דין ישראלית העובדת בעמותת אדם טבע ודין ונסרין עליאן , עורכת דין פלסטינית שעובדת עבור האגודה לזכויות האזרח, עבדו יחד בשתוף פעולה רב לאתגר את העירייה מטעם ילדי בית הספר.

הגב' מוסרי והגב' עליאן נפגשו כאשר השתתפו בקורס להכשרת סוכני שינוי ישראלים ופלסטינים לעורכי דין צעירים דרך דיאלוג ופעולה בקורס ע"י ארגון חיוואר מפלסטין ובית הספר לשלום שבנוה שלום / וואחת אל סלאם, בתמיכת ה USAID . אחרי שנה של דיאלוג מונחה שבו התבררו נושאים כמו הא – סימטריה במציאות, ואחרי שלמדו דרכים איך ליזום שינוי חיובי בקהילה שלהם , השתיים חברו יחד לאחד כוחות ולעבוד עם ההורים לסייע לבית הספר . 800 ילדים בגילאים שבין 5 ל 12 שנים היו בביה"ס בסיכון, נמנעה מהם הזכות הבסיסית ללמוד בסביבה בריאה .

במהלך השנה האחרונה ההורים בקשו מהעירייה לשנות את מיקום ביה"ס אבל הדבר לא עלה בידיהם. ההורים יזמו שביתה להעלות את המודעות למצב. למרות שבית המשפט המחוזי הסכים שלא סביר למקם בית ספר ליד מפעל מתכת, בית המשפט בערכאה נמוכה יותר צידד בעירייה .

בסופו של דבר הגב' מוסרי ועליאן עתרו לבית הפשפט העליון בתמיכת האגודה לזכויות האזרח ועמותת "אדם טבע ודין" – האיגוד הישראלי להגנת הסביבה. השופטים ריבלין, רובינשטיין ונאור קבלו את העתירה והורו לעירייה למצוא בנין אחר תוך שבוע שלא מסכן את בריאות הילדים. השופט אליעזר ריבלין אמר:

"הנכונות לקבל את החשיפה על ילדים לסכנה שנגרמת ע"י שאיפה של חומרים מסוכנים אפילו ליום אחד אינה החלטה סבירה ולכן אי אפשר לקבלה".

הפרויקט של הכשרת סוכני שינוי ישראלים ופלסטינים לאנשי איכות הסביבה התאפשר בתמיכת הUSAID והעם האמריקאי בשיתוף פעולה עם ביה"ס לשלום בנוה שלום/ וואחאת אל סלאם ותוואסול שברמאלה.