במהלך השנים פיתחנו שיטת עבודה ייחודית לעבודה עם קבוצות בקונפליקט, במקום להתמקד ביחסים הבינאישיים בין המשתתפים והמשתתפות, הדגש מושם הקונפליקט הבין קבוצתי. קיימות ארבע הנחות יסוד המכוונות אותנו בעבודתנו:

א – התפיסות והאמונות עליהן בנויה זהותו והתנהגותו של האדם הינן תפיסות יציבות ועמוקות, ולרוב קשה לשנותן.

ב – הסכסוך מושתת על מפגש בין שתי קבוצות לאומיות ולא בין יחידים כאשר אנו רואים בקבוצה משהו מהותי מעבר לסך כל היחידים המרכיבים אותה.

ג – הקבוצה הינה מיקרו קוסמוס של המציאות ולכן ניתן ללמוד דרכה על החברה.

ד – קבוצת המפגש הינה קבוצה פתוחה הקשורה למציאות החיצונית ומושפעת ממנה.

צוות המנחים הוכשר בגישת עבודה דיאלוגית המבוססת על ההנחות הללו והם מנסים לחשוף את היחסים בחברה ולחקור אותם כדי לפרק מבני דיכוי – התייחסות כזו כשלעצמה מהווה התנסות מעשירה החושפת את המשתתפים והמשתתפות לשיח אלטרנטיבי.

בעבודתנו אנו מנסים לחשוף את התפיסות והאמונות עליהן בנויה זהותם של היחידים בקבוצה כדי שיוכלו להתמודד איתן. המשתתפים\ות היהודים והפלסטינים נפגשים כדי לבדוק את הזהויות הלאומיות והאתניות שלהם, וכדי לבחון את האינטראקציה ביניהם בקבוצה כמיקרוקוסמוס ליחסים היהודים-ערבים בחברה.

המתודה של בית הספר לשלום מושתתת על שנים של מחקר, תיאוריה, ופיתוח גישות מהטובות בתחום יישוב סכסוכים. ייחוד השיטה הוא ההכרה במאזן הכוחות הלא סימטרי הקיים ביחסים בין היהודים והפלסטינים אזרחי ישראל ובין הישראלים והפלסטינים בשטחים הכבושים, ובהתייחסות הישירה לסכסוך. המשתתפים\ות נפגשים כדי לדון ולדבר על ההשפעה הישירה של הסכסוך על חייהם ועל הבעיות שקבוצת הלאום שלהם מתמודדת איתן.

המודל שפיתח בית הספר לשלום נחקר על ידי חוקרים רבים הן מישראל והן מחו”ל, וכמו כן נכתבו מאות מאמרים וספרים על השיטה שלנו. הצוות שלנו העביר הכשרות ועבד עם קבוצות רבות מאזורי סכסוך ברחבי העולם, כולל צפון אירלנד, קוסובו, ארה”ב, אנגליה, קפריסין, דרום אפריקה, וקוסטה ריקה.

“הקורס היווה נקודת מפנה בחיי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהתעסקתי עם יחסים יהודים-ערבים. מאז נהפכתי לפעיל למען השלום. מה שנשאר איתי מהקורס גישת ה-‘לשים הכל על השולחן’, ושלא צריך לדאוג מלדבר על הדברים הכי מורכבים. המטרה של המפגש הייתה לדון בנושאים הכי קשים ולנסות להביא לשינוי בהם. השוויון שיש בנווה שלום הוא שמאפשר זאת.”